<h1>רבינו ברוך ב"ר שמואל ספרדי מארץ יון — ב"ק</h1>
<h2>דף יט:</h2>
[ב"ק כ"ו ע"ב] אמר רבא היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא ידע בה והזיק בה לענין נזקין חייב, דהא כתיב [שמות כ"א] תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד. לענין ארבעה דברים פטור. דכתיב [שם] והכה איש את רעהו באבן או באגרוף, אבן דומיא דאגרוף, מה אגרוף שיש לו ידיעה אף אבן שיש לו ידיעה. לענין שבת. אם יצא בה פטור. מלאכת מחשבת אמר רחמנא. כמלאכת המשכן, דילפי מינייהו מלאכת מחשבת [שמות ל"ה] איקריו, ובכללייהו ויכלא העם מהביא [שם ל"ו], פירוש שמחשב לעשותה. לענין גלות. פירוש אם הרג בה פטור מגלות, דרחמנא אמר [במדבר ל"ה] מכה (איש) [נפש] בשגגה, דאלמא הואי בה ידיעה בתחלה (כרב) [כדכתיב (דברים י"ט)] ואשר יבוא את רעהו ביער וגו', דאלמא ידע גרזן שבידו ורעהו. והאי לא ידע אבן והילכך פטור. לענין עבד, כגון שהפיל בה שן עבדו או סימא בה עינו. לרבנן יצא לחירות לרשב"ג עד שיתכוין לשחתה. מחלוקת רשב"ג ורבנן בתוספת ב"ק דנזיקין פ"ט [ה"ט]. וכן הדין בכולהו אם הכיר בה ושכחה, חוץ מגלות דחייב דהא הויא לה ידיעה. נתכוין לזרוק שתי אמות בר"ה וזרק ארבע לענין נזקין חייב לענין ארבעה דברים פטור. דלא נתכוין. לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ופחות מארבע פטור. לענין גלות אשר לא צדה אמר רחמנא [שמות כ"א], פרט למתכוין לזרוק שלש וזרק ארבע, דקרוב [למזיד] הוא ולא מתכפר ליה בגלות. לענין עבד לרבנן יצא לחירות. נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה. כולו כקמא, אלא לענין שבת אי אמר כל מקום שתרצה תנוח חייב. אי לא, פטור. ומפורש בפרק הזורק [שבת צ"ז ע"ב].
